המספר 22 הוא לא סתם מספר.

זהו מספר מאסטר, נולדתם עם עוצמה גדולה, עם תפקיד גבוה, ועם פוטנציאל לבנות עולמות של ממש.

מה זה אומר להיות ילד עם אנרגיית מאסטר 22?

זה אומר שאתם חיים עם שני קולות פנימיים:

האחד – הילד הרגיש, השברירי, שזקוק לחום, לאישור, לביטחון.

והשני – המאסטר הפנימי, שמרגיש שהוא צריך לדעת, להבין, להוביל, להחזיק.

המורכבות הזו יוצרת עומס רגשי – כי מצד אחד הם מרגישים שהם "אמורים לדעת יותר", ומצד שני – הם עדיין רק ילדים.

האתגרים של ילדי 22:

קושי לקבל טעויות – כי בפנים הם מצפים מעצמם לשלמות

רגישות קיצונית לביקורת או חוסר צדק

תחושת אחריות כבדה כלפי הסביבה

קושי לסמוך על אחרים – הם יעדיפו להחזיק הכל לבד

מאבק בין הרצון "להיות כמו כולם" לבין התחושה שהם שונים

אבל בתוך כל זה – יש בהם אור גדול

הם בנאים של מערכות יחסים.

רעיונות גדולים פתרונות יצירתיים והשפעה גדולה.

מתחבר אליכם?

1. תראו את הילד לפני המאסטר.

לפני שאתם מצפים מהם להתנהג "בבגרות", תזכירו לעצמכם שהם קודם כל ילדים שצריכים תמיכה רגשית. גם אם הם מדברים כמו מבוגרים – הם לא כאלה.

2. אל תיבהלו מהדרמה – חפשו את העומק.

ילדי 22 יכולים להתפרץ, להגזים, או "להיות דרמטיים" – אבל מתחת לכל זה יש כאב אמיתי. במקום להתמקד בתגובה – נסו לשאול מה באמת כואב.

3. אפשרו להם להרגיש שהם לא חייבים להחזיק הכל.

תזכירו להם – "גם כשקשה לך, אנחנו פה. אתה לא לבד. מותר לטעות."

אמא מסורה שיש לה ילד,אחד. בן 7, יליד 22 לחודש , כשקיבל ציון פחות טוב במבחן היה פורץ בבכי. אומר על עצמו מילים לא פשוטות

אני לא חכם! אני גרוע! למה אני תמיד הורס הכול! יכולתי ללמוד יותר אני טיפש ממש.

התגובה הרגילה של אמו לפני שהגיעה אלי . ניסתה להרגיע ואמרה שזה

רק מבחן, למה בכלל עושה מזה סיפור

היום היא כבר מבינה איך לשנות את התגובה:

"אני רואה כמה זה קשה לך. זה באמת לא נעים להרגיש שנכשלת. אבל בעיניי אתה מדהים, לא בגלל הציון, אלא בגלל שאתה לומד ומנסה. מה היית צריך ממני עכשיו כדי להרגיש יותר טוב?"

עוד נקודת מבט מהקליניקה:

לא פעם אני פוגשת הורים שהם בעצמם ילידי 22 – מאסטרים מלאי כוונות, עומק ואחריות, שמרגישים שעליהם "להיות בסדר תמיד".

כשהורה כזה מגדל ילד עם אנרגיה שונה – למשל ילד 2 (רגיש, מופנם, מחפש חיבור רגשי תמידי) או ילד 5 (סקרן, שובב, זורם ורוצה חופש) – נוצר פער שמבלבל את שני הצדדים.

הורה 22 עלול לחשוב: "למה הוא לא מתאמץ יותר? למה הוא לא לוקח אחריות? למה הוא מפוזר/נעלב מכל דבר/עושה בלגן?"

אבל הילד – עם האנרגיה הייחודית שלו – מרגיש שהוא לא מספיק, לא עומד בציפיות, או ש"לא מבינים אותו".

והמהות היא להבין – שילד 2 או 5 לא אמורים להיות כמו ההורה 22.

הם באו עם תדר אחר, וההזמנה היא לא ליישר קו אלא לגשר ברכות.

דווקא הרכות של ילד 2 או הספונטניות של ילד 5 יכולים לרפא את ההורה 22 – אם רק נלמד לא להיאחז בתבנית, אלא לפגוש באמת את הנשמה שמולנו.

ועוד דוגמה מהקליניקה –

אמא מקסימה, ילידת 22 באפריל, הגיעה אליי מותשת. מספרי הלידה שלה – 22 ו-4 – מראים על אישה עם צורך עמוק בשליטה, סדר, תכל'ס, ויכולת מרשימה להחזיק עולמות.

אבל גם על עומס פנימי בלתי נגמר וציפיות עצומות מעצמה ומהסביבה.

הבת שלה? עם מספרים דומיננטיים של 8 ו-4.

גם היא באה עם עוצמה, שליטה, צורך בלהרגיש שהיא יודעת מה קורה, מי מחליט – ובדרך כלל היא רוצה להיות זו שמחליטה…

התוצאה? התנגחויות יומיומיות.

שיחות שהופכות מהר לוויכוחים.

קוצר רוח הדדי.

תחושה מתמדת של "היא לא מקשיבה לי", "היא מזלזלת", "היא עקשנית",

ומצד הילדה – "אמא כל הזמן שופטת אותי", "היא לא מבינה אותי", "היא רק אומרת לי מה לעשות".

ובפנים – שתי נשמות חזקות, אבל גם פגיעות.

כשהן לומדות לראות אחת את השנייה מעבר לצורך להיות בשליטה, נפתח מרחב אחר:

להבין שהבת לא עקשנית – אלא מרגישה שלא רואים אותה.

שהאמא לא נוקשה – אלא פועלת מתוך פחד לטעות או לאבד שליטה.

האתגר הכי גדול ביניהן – הוא גם הריפוי הכי גדול.

נולדתם עם נשמה עתיקה ויכולות נדירות, אבל אתם לא חייבים להוכיח כלום.

אתם לא צריכים להיות מושלמים כדי להיות אהובים.

יש לכם זכות לטעות, לנוח, לבכות, להשתולל – וגם לבנות עולמות כשיבשיל הזמן.

שלכם