ליווי הורי לגיל הרך

התנגדויות של הילדים לפעולות יומיומיות

מאבקי כח בין הורים וילדים סביב משימות יומיומיות כמו מקלחות, צחצוח שיניים, הכנת שיעורים, אכילה ועוד, הם חלק בלתי נפרד מהתהליך ההתפתחותי של הילד

התנגדויות של הילדים לפעולות יומיומיות

ההתנגדות של ילדים לבקשות יומיומיות של הורים היא תופעה מוכרת ונפוצה במרבית הבתים. מאבקי כח בין הורים וילדים סביב משימות יומיומיות כמו מקלחות, צחצוח שיניים, הכנת שיעורים, אכילה ועוד, הם חלק בלתי נפרד מהתהליך ההתפתחותי של הילד. מאבקי הכח הללו יכולים להימשך במשך שנים ולעיתים ליצור תחושת תסכול וכאב אצל ההורים.

ההתנגדות של הילד נובעת פעמים רבות ממקום של חיפוש אחר אוטונומיה ושליטה. ילדים, במיוחד בגיל הרך והגילאים המוקדמים של בית הספר, מפתחים את תחושת העצמאות שלהם והם מתחילים להבין שיש להם כוח משפיע על העולם שסובב אותם. במקרים רבים, כאשר הילד מסרב לבצע פעולה שההורה מבקש ממנו, זהו ניסיון לבחינת גבולות, חיפוש אחר עצמאות או רצון להימנע ממשהו שהוא לא רוצה לעשות.

הכאב של ההורה

ההורים חווים את ההתנגדות כמעין "כאב" יומיומי, במיוחד כאשר הוא חוזר על עצמו בכל יום מחדש. כאשר הילד מסרב לבצע פעולות בסיסיות כמו להיכנס למקלחת, לצחצח שיניים או להכין שיעורים, ההורים עשויים להרגיש תסכול עמוק. הם מוצאים את עצמם מרגישים חסרי אונים, חסרי שליטה ואף פגועים מהתחושות של הילד כלפי בקשותיהם. פעמים רבות, ההורים מוצאים את עצמם בתוך דיאלוגים חוזרים ונשנים עם הילד בנוגע לפעולות שיכולות להיראות להם כטבעיות וחשובות, אך מבחינת הילד הן מקור למרד או מחאה.

 

הופעת מאבקי כח:

המאבק הופך לעיתים למאבק כוח, שבו כל צד מנסה להוכיח את צדקתו. הילד, שמרגיש צורך להרגיש שווה או עצמאי, יוכל להיגרר למצבים שבהם ההתנגדות אינה קשורה רק לאי רצון לבצע משימה, אלא לבעיה עמוקה יותר של תחושת אובדן שליטה. מצד שני, ההורה שמרגיש שהוא לא מצליח להעביר את המסר של חשיבות המשימה, עשוי לאבד את הסבלנות ולהגיב בכעס. הכעס הזה יכול להפוך את המאבק למתמשך ואינטנסיבי יותר, ובמקרים רבים הוא מתפשט למאבקי כוח נוספים סביב פעילויות יומיומיות אחרות.

התמודדות עם התנגדויות והפחתת המאבק

כדי להקל על הכאב של ההורה ולצמצם את מאבקי הכח, יש צורך לגשת לנושא בצורה רגועה ומובנית. כמה כלים שיכולים לסייע בהפחתת ההתנגדות כוללים:

  • הצגת הבקשות בצורה חיובית וברורה: במקום להורות "תעשה עכשיו את השיעורים", ניתן להציע "בוא נתחיל את השיעורים כדי שיהיה לך זמן פנוי לשחק אחר כך".
  • הבנת הצרכים של הילד: חשוב להבין שהילד לא תמיד מתנגד מתוך עוינות, אלא מתוך רצון להרגיש שותף או להימנע ממטלות שהוא לא מוצא בהן עניין. ניתן לנסות להקשיב ולברר מה עומד מאחורי ההתנגדות.
  • גמישות ופשרה: במקום ליצור את תחושת "הכל או כלום", אפשר להציע גמישות. לדוגמה, אם הילד לא רוצה להתקלח עכשיו, ניתן לקבוע זמן אחר שמתאים לו, או להסכים על עימות חלקי שבו מתחילים את הפעולה בצעד קטן.
  • הגדרת גבולות ברורים ויציבים: חשוב שההורים יבהירו את חשיבות המשימות והן ייבנו כצורך ולא כמשהו שנכפה על הילד. בהירות על הגבולות תעזור גם להורים וגם לילדים להבין את המסגרת שבה יש לפעול.

המאבק על פעולות יומיומיות אינו רק מאבק על משימות, אלא גם מאבק על מקום, אוטונומיה ותחושת שליטה של הילד, לעיתים על חשבון הרצונות והצרכים של ההורה. בעבודה חינוכית ומתמדת, אפשר להוריד את עוצמת ההתנגדות ולצמצם את מאבקי הכח. גישה של הבנה, סבלנות, הצגת גבולות ברורים וגמישות במידת הצורך, יכולה להפוך את האתגרים האלה להזדמנות לצמיחה ולחיזוק קשרי האמון וההבנה בין ההורה לילד

 

שתפו חברים