חרטה לתגובה האימפולסיבית שלנו
לרוב מגיעה חרטה ותחושת אשמה אחרי קללות.
קללות הן חלק מהשיח שמתרחש לפעמים בין הורים לילדיהם, במיוחד במצבים של התנגדות, כעס או חוסר הסכמה. בין אם זה ילד שמרגיש שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה, או הורה שמרגיש שהילד לא מבין אותו, לעיתים המילים יוצאות בצורה כואבת ובלתי נשלטת. אך לאחר ההתפרצות, מגיע לעיתים גם הרגש של חרטה, תחושת פגיעה פנימית ושאלות על הדרך שבה אנחנו יכולים לתקן את מה שנאמר ולהמשיך הלאה בצורה חיובית.
הקללות של ההורים כלפי הילדים
כשמדובר בהורים, הקללות כלפי הילדים עשויות להתרחש כאשר יש תחושת עייפות, חוסר סבלנות, או של תחושת חוסר שליטה. הורה שמרגיש שהתנגדות של הילד עוסקת בכל פרט ופרט בחיים, עשוי למצוא את עצמו מרים את קולו ומבצע תגובה מיותרת. קללות יכולות לצאת בהתרסה, במיוחד כשכעס או תסכול מציפים את ההורה ברגע נתון.
הרבה פעמים, קללות נובעות מכך שההורה לא מצליח לנהל את רגשותיו, והתגובה האימפולסיבית מביאה לכאב רב. הילד, שפעמים רבות לא מבין את הסיבה האמיתית לכעס, עלול להרגיש דחוי, פגוע ומבולבל. ההורה, לעיתים, לא רק מרגיש בושה על ההתפרצות אלא גם חרטה על כך שיצא מאיזון, וההרגשה הזו עלולה להכביד עליו.
הקללות של הילדים כלפי ההורים
הילדים, מצד שני, עשויים להשתמש במילים קשות כלפי ההורים כאשר הם מרגישים חוסר הבנה או דחייה מצדם. פעמים רבות מדובר במצב שבו הילד לא מצליח לקבל את הגבולות שההורים מציבים, או חווה תחושת חוסר צדק בעקבות החלטה שההורים קיבלו.
במקרים כאלה, הילד עשוי להתפרץ ולהשתמש במילים פוגעניות מתוך תחושת ייאוש או כעס. הוא אולי לא יודע איך להתמודד עם רגשותיו בצורה בוגרת, וההשלכה היא שימוש במילים כואבות, אפילו אם בסופו של דבר הוא מתחרט על כך.
החרטה שבאה אחרי ההתפרצות
לאחר שצללו למילים כואבות ומכאיבות, קל מאוד להרגיש תחושת חרטה. אם הורה קילל את ילדו או הילד פגע בהוריו במילים קשות, ברוב המקרים, תחושת חרטה עולה מיד. ההורה מרגיש שהוא לא פעל כפי שציפה מעצמו, ויודע שהמילים שהושמעו לא רק פוגעות אלא גם עלולות להשאיר חותם על מערכת היחסים. גם הילד עשוי לחוש מצוקה פנימית, לדעת שמה שהוא אמר לא היה נכון, אך לא בהכרח יודע איך לתקן את מה שנאמר.
החרטה עצמה היא רגש טבעי, שמראה על רצון לתקן ולשוב למסלול הנכון. אך עלינו להבין שמילים שנאמרות לא תמיד ניתנות להחזר. ההתפרצות והקללות עשויות להותיר פצעים שלא יירפאו מיד, ולכן חשוב לפתח כלים לעיבוד רגשות ולהתמודדות בצורה בריאה עם האתגרים שמזמנים החיים.
איך אפשר לתקן?
הצעד הראשון הוא להכיר בטעות. כשיש התנצלות כנה – הן מצד ההורה והן מצד הילד – יש סיכוי לשקם את המערכת. כאשר ההורה מכיר בכך שהמילים לא היו מתאימות ושהן יצאו מתוך תסכול ולא מתוך רצון לפגוע, הילד יכול ללמוד על כוחה של סבלנות וכיצד אפשר להימנע מהתפרצות רגשית כזו בעתיד.
ההתנצלות היא מתוך הבנה של איזה צורך שבי לא התמלא, מה הקפיץ את התגובה שלי. המודעות לצורך חשובה כדי להביע חרטה אמיתית וכנה.
שיחה בין הצדדים, צריכה להתמקד בהבנה עמוקה של רגשות שני הצדדים. ההורה יכול להסביר את הסיבות לכעסו, ולילד יש הזדמנות להסביר את נקודת המבט שלו. כל צד מבין את הכאב של הצד השני. תוך כדי תהליך זה, הילד יכול ללמוד להבחין בין תחושות חזקות וללמוד כיצד לבטא את רגשותיו בצורה מכבדת.
התחלה חדשה: איך לשבור את המעגל?
הדרך לשבור את מעגל ההתפרצויות והקללות היא באמצעות עבודה עצמית של ההורים והילדים כאחד. הורים יכולים ללמוד כלים לניהול רגשותיהם, ולהימנע מלפול למלכודת של תגובה אימפולסיבית. ככל שנלמד את הילד להיות סבלני יותר ולהתמודד עם רגשותיו, הוא יוכל להעביר את הכלים האלה גם אלינו – ההורים.
במקרים שבהם הקללות הופיעו, חשוב לדעת שהשיחה לא מסתיימת במילים של התנצלות. ההתמודדות עם המילים הקשות צריכה להיעשות עם כלים של שינוי, הבנה ויכולת לתקן את המצב. לא מדובר בתהליך חד פעמי – אלא בתהליך מתמשך של עבודה על התקשורת, התמודדות עם כעסים ורגשות, ולמידה על איך אפשר להיות קשובים יותר אחד לשני.
קללות במצבי התנגדות ואי הסכמה הן חלק מהאתגרים שכל הורה וילד מתמודדים איתם, אך הן לא חייבות להכתיב את עתיד מערכת היחסים.
כל מילה כואבת שנאמרת, יכולה להיות הזדמנות להבין את הקשיים שהביאו לה ולקדם שינוי. עם הזמן, יכולת להתמודד עם רגשות בצורה בוגרת ומכבדת, תקשורת פתוחה ומודעות, יכולות ליצור מערכת יחסים טובה יותר, שבה האשמות וקללות לא משאירות חותם, והיכולת לתקן ולצמוח ביחד תמיד קיימת.