בבית אחד, יש מתבגר יש ילדים בגיל הרך ותינוק שרק נולד
המתבגר שכבר לא ממש ילד, אבל עדיין לא מבוגר.
הוא גדל בבית מוקף באחים קטנים ותינוק, שהפכו, בלי ששאלו אותו, להיות חלק מהעולם שלו.
בעצם לא ככ מדוייק
הבכור בלי שידע באופן מודע
הוא זה שבחר אותם, את אחיו הקטנים להיות אחים שלו
נשמה שמגיעה לעולם בוחרת את.ההורים את הבית והאח הבכור בוחר גם את האחים.
את זה נשאיר לפוסט אחר
עולם מרתק של שלוב הנומרולוגיה והנשמות שלנו.
עולם מרתק של שלוב הנומרולוגיה והנשמות שלנו.נחזור לילד המתבגר
לפעמים הוא משתף פעולה, לפעמים הוא מציק, ולפעמים הוא פשוט רוצה שיניחו לו לנפשו.
אבל בבית הזה, לאחים הקטנים כבר נמאס. הם לא רוצים להיות לידו. הם מתכווצים כשהוא מתקרב, מתעצבנים כשהוא מתגרה, מתרחקים כשהוא ציני או פוגע בלי לשים לב. הם לא מבינים למה הוא לא יכול פשוט להיות נחמד.
למה זה כל כך קשה לו?
ההורים כבר מותשים.
נמאס להם להתערב כל הזמן, נמאס להם לשמוע בכי וריבים, נמאס להם להרגיש שהם כל הזמן שופטים, מענישים, מטיפים. הם מסתכלים על הבן הבכור ולא מזהים בו את הילד שהכירו פעם.
ככה לא חינכנו אותך
איפה למדת להתנהג ככה
מה נהיה ממך
למה אתה עושה את זה? למה אתה לא יכול להיות אח נורמלי?
בהחלט משפטים לא פשוטים שפשוט יצאו לנו מהפה
כך משתפים ההורים
והוא? הוא שומע שוב ושוב כמה קשה איתו. כמה האחים שלו לא רוצים להיות לידו. כמה הוא היחיד שלא מצליח להסתדר. והוא מתחיל להאמין בזה.
אבל האם זה באמת כל הסיפור?
מה באמת עובר עליו? מה הוא מרגיש כשהאחים שלו מתרחקים? וכשההורים כועסים? ומה עם האחים הקטנים—מה הם היו רוצים ממנו?
האם יש דרך אחרת להיות אחים?
אם הסיטואציה הזו מוכרת לכם, אני סקרנית לשמוע—איך זה נראה אצלכם בבית?
איך אתם מרגישים בתוך זה?
